גיל המעבר כשמו כן הוא – תקופת מעבר והתמודדות עם שינוי בחיי האישה, המתרחשים עם השינויים ההורמונליים הגורמים למצבים רגשיים וגופניים מטלטלים.
טווח הגילאים הנפוץ והתקין לגיל המעבר הינו 45-54 שנים והממוצע הינו גיל 50. חשוב לציין שייתכן גם גיל מעבר מוקדם אצל חלק מהנשים (סביב שנות ה- 40 של האישה ואף קודם או עקב הסרה כירורגית של השחלות מוקדם יותר מגיל המעבר).
מחצית מהנשים בגיל המעבר מדווחות על סימפטומים הקשורים למערכת השתן והמין. אחד הטיפולים המוצעים לאישה החווה סימפטומים אלו הינו פיזיותרפיה של רצפת האגן, מדובר בטיפול שמרני שנועד לטפל ולמנוע בעיות המתרחשות במערכת האגן ואיבריה.
מהי רצפת האגן?
רצפת האגן היא ערסל רקמות (רקמת שריר, רקמת חיבור, עצבים וכלי דם) המרפד את קרקעית האגן. מעליה ממוקמים אברי האגן: שלפוחית השתן, רחם וחלחולת, ודרכה עוברים מלפנים לאחור – צינורית השתן, הנרתיק ופי הטבעת.
לשרירי רצפת האגן תפקידים חשובים:
- סגירת סוגרים המונעת דליפת שתן וצואה
- הרמה וקיבוע של איברי האגן בעמדה גבוהה ותקינה
- ייצוב – שרירי רצפת האגן שהם חלק משרירי הליבה של גופנו
- שמירה על התפקוד המיני
איך זה עובד?
הפגישה עם הפיזיותרפיסטית של רצפת האגן מתחילה בהיכרות וקבלת הסבר מקיף על תפקוד רצפת האגן ומערכות סמוכות: שתן, מין וצואה. לאחר מכן מתקיימת הערכה יציבתית, התרשמות מתבנית הנשימה, הבטן ויכולתה התפקודית, טווחי תנועה וכוח של שרירים באזורים רלוונטיים לאנמנזה שנלקחה.
בשלב הבא תתקיים הערכה ספציפית של רצפת האגן שמתבצעת באמצעות בדיקה פנימית: ואגינלית או אנאלית בהתאם לממצאים (כאמור מדובר בשרירים הנמצאים בקרקעית האגן ומיקומם העמוק מחייב הערכה שכזו).
לאחר ההערכה תינתן הדרכה להתנהלות ולתרגול תואם (ייתכן שימוש במכשירי עזר כמו 'ביופידבק') ועל פי צורך הפניה להתייעצות עם אנשי מקצוע נוספים רלוונטיים.
מומלץ לכל אישה בהריון, לאחר הלידה (נרתיקית, קיסרית), אמהות, נשים בוגרות ובתקופת גיל המעבר להיבדק ולקבל טיפול אישי.