מאת ריקי מאירי, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.
במסגרת הלימודים בשנה ב' בפסיכותרפיה, נחשפתי לגישת ה-eft הזוגי, אשר העשירה ואף חיזקה חלקים בעבודתי הטיפולית עם זוגות. העבודה עם זוגות מאתגרת ומעניינת אותי מאד באופן אישי, מאחר וקיימת עבודה במקביל על מספר רבדים: עבודה אינדיווידואלית עם כל אחד מבני הזוג, הבנת הדינמיקה הזוגית ושורשיה והאזנה ומודעות פנימית תמידית לתהליך האישי ולקולות הפנימיים שבני הזוג מעוררים.
בחרתי אז לעבוד על פי השיטה עם זוג שאני עובדת אתו גם בימים אלה, שירז ומאיר (שמות בדויים), אשר פנו אלי לטיפול זוגי.
מאיר היה זה שהתקשר אלי וביקש להגיע לטיפול זוגי יחד עם אשתו בחצי השנה האחרונה – שירז. סיפר ששייכים למגזר הדתי וכי שניהם צעירים מאד (21 ו-22) ושאינם מצליחים להסתדר, רבים הרבה וכי הוא חש תסכול וייאוש רב. בבדיקה מולו לגבי המוטיבציה שלו ושל שירז לטיפול, שהיא תנאי מוקדם ובסיסי לטיפול, ענה בחיוב כי שניהם מגויסים מאד ומעוניינים לשפר את הקשר הזוגי שלהם.
כאמור, בני הזוג מגיעים מרקע דתי, ממשפחות השייכות למחנה הדתי-לאומי (כיפה סרוגה), מקיימים אורח חיים דתי, אך מגיעים ממשפחות בעלות קונטקסט ואווירה רגשית שונות לחלוטין.
מאיר הינו הבן הבכור, למשפחה בת 4 בנים, סומך מאד על עצמו, והתמה המלווה את חייו הינה "אם אין אני לי מי לי". כיום הקשר עם הוריו הוא תקין, לדבריו של מאיר, אך גם כיום האווירה הרגשית בבית הוריו מתבססת על תחרות בין האחים ו"חוכמולוגיות", לדבריו, אשר מלוות את ארוחות ליל שבת המסורתיות.
כיום, מאיר, מתוך עמדת המבוגר הבריא, מבקש לשנות את סגנון ההתמודדות שלמד בילדותו, ומבין שההגנה הפנימית שלו עולה כששירז מבקרת או דורשת ממנו דרישות שונות, או אז משתמש בהגנה שמכיר מצוין מילדותו.
שירז, מאידך, הינה הבת הצעירה לזוג הורים המתגוררים בעיר במרכז הארץ, ולה אח ואחות מבוגרים ממנה. משפחתה מבוססת, גדלה עם "כפית זהב" לדבריה. שירז מוכשרת מאד בעיצוב, ועוסקת בכך.
לשירז הפרעת קשב, אשר גורמת לה לאימפולסיביות ולחוסר וויסות, לדבריה, ונעזרה במהלך השנים בטיפול פסיכולוגי.
בפגישות האישיות עם שירז, שיתפה כי במהלך השנים הייתה ילדה כועסת ואימפולסיבית שמה שאפיין אותה זה המונח "בא לי".
ע"פ פרייברג (1975), עם הכניסה להורות, חוויות ילדות קשות עשויות להתעורר אצל ההורים. אין זה מקרי שהן מאיר והן שירז מוצפים כ"כ ורבים הרבה.
על פי שחר (2013), בטיפול ממוקד רגש, יש צורך לעבוד באופן ישיר עם רגשות על מנת לעזור למטופלים להרגיש את הרגשות שלהם, לקבל אותם, לווסת אותם, ליצור מהם משמעות, להשתמש בהם כמדריך, ולהבנות מחדש סכמות רגשיות בעייתיות שנוצרו בהקשרים מוקדמים. מכאן ניתן להבין את הדגש הרב שניתן לאטצ'מנט בגישת ה-eft הזוגי כפי שמתואר על ידי ג'ונסון וברובכר (2016).
היכולת של שירז ומאיר לגעת בפגיעות ובכאב האישי והזוגי שלהם בשלב מוקדם בקשר הטיפולי, אפשרה לתהליך הטיפולי להתקדם באופן מהיר ובטוח- באופן יחסי.
בשלב הראשון על פי ג'ונסון, נרקם הקשר הטיפולי באמצעות דה-אסקלציה. שירז ומאיר הביעו את הקשיים הרגשיים שלהם ואת עוצמת הפגיעה שלהם בצורות שונות: ע"י הבאת דוגמאות ספציפיות, בתוך חדר הטיפול ניתן היה לחוש בכך ולדבר על כך, כולל בפגישות האישיות שערכתי עמם.
בתהליך הזוגי, לאחר ביסוס הברית הטיפולית ניתן היה לשרטט יחד את ה-cycle הזוגי של שירז ומאיר תוך שיח על הרגשות הממסכים (הכעס אצל שניהם) והרגשות הפגיעים (אצל מאיר-חוסר שליטה, חוסר אונים ,פחד, ואצל שירז-"לא רואים אותי" ופגיעה בדימוי העצמי, רגשי נחיתות).
בשלב הבא, ניתן היה לראות כיצד מתבססת ההבנה של ה-cycle, התחילה יכולת לזהות אותו באמצעות ניתוח ויכוחים וקונפליקטים (מה כל אחד חשב, הרגיש והתנהג), ואף יכולת לדיבור על הצרכים שלא נענים וחוויה של תיקון רגשי (כאן התחברו מאד בני הזוג להמשגות ולשפה שביטאה באופן מדויק את החסכים והשיעורים של כל אחד מבני הזוג). הרבה פעמים חשתי כי אני מביאה את העמדה ההורית המתקנת, אשר רואה ומתקפת את הצרכים והחסכים, משקפת את השיעורים שנלמדו ומסייעת למצוא אסטרטגיות פעולה חדשות-באמצעות טכניקות של עבודת כסאות, דמיון מודרך, כרטיסיות וכדומה.
בתוך השלב הזה ניתן לראות כיצד ישנה העמקה של ההבנה של הקשר הזוגי, הבחירה שלהם האחד בשנייה, השורשים של הויכוחים הזוגיים בעבר וביחסי האטצ'מנט עם הוריהם.
בספרה של סו ג'ונסון(2008) , הסוקר את שבע השיחות העקרוניות, שקיומן מסייע ליצירת קשר רגשי עמוק ובטוח בין בני זוג, השלב האחרון של הטיפול מתייחס ליכולת של בני הזוג לסלוח זה לזו על פגיעות העבר, העמקת הקשר שלהם דרך מגע ומיניות, ושמירה על אהבתם חיה ומלאת חיוניות ושמחה.
בנוסף, לאחרונה, כפי שמאופיין בחלק האחרון בטיפול, החלו תהליכים של ביסוס מעגלי תקשורת חיוביים, כולל נרטיבים וערכים התומכים בהתבססות זו. למשל, שיח על האופן בו רוצים לגדל את ילדיהם יחד (על ערכים של כבוד והערכה הדדיים), בניית החזון המשותף למשפחתם וכיו"ב.
מאחר והטיפול הזוגי והאישי עדיין מתקיים, ובינתיים נולדה בת בכורה למאיר ושירז, השיח על החזון המשותף מקבל משנה תוקף.
הדיונים, נכון להיום, במפגשים הזוגיים, נסובים על רמת הדתיות בחינוך בתם בעתיד, על שמירת ההלכות בביתם וכיו"ב.
לסיכום,
כמטפלת אישית וזוגית ותיקה, אני יודעת עד כמה חשוב השילוב בין העבודה האישית והזוגית.
העבודה הטיפולית עם שירז ומאיר, הינה מרגשת מאד ונוגעת, בייחוד לאור העובדה שגם מלווים בתהליך טיפולי אישי, והינם נחושים לספק לעצמם ולבתם בסיס בטוח של קשר ומשפחה.
ביבליוגרפיה
- בולבי, ג'., (2019). בסיס בטוח. עם עובד.
- שחר, ב. , אלון, א. (2013). טיפול ממוקד-רגשות (Emotion-Focused Therapy): הצגה כללית של המודל הטיפולי. פסיכולוגיה עברית.
- Johnson, S.M. & Brubacher, L.L. (2016). Emotionally focused couple therapy: empiricism and art. In T. Sexton & J. Lebow (Eds.) Handbook of family therapy. New York: Routledge.(pp. 226-248)
- Fraiberg, S., Adelson, E.,& Shapiro, V. (1975). Ghosts in the nursery: A psychoanalytic approach to problems of impaired infant-mother relationships. Journal of the American Academy of Child Psychiatry,
