"דיספראוניה", תופעה שכיחה בה כ -20% -40% נשים סובלות מכאבים ביחסי מין, בשלב כלשהו בחייהן. רוב הנשים אינן פונות לרופא עקב בושה או מבוכה, משלימות עם המצב או סוברות כי יחסי מין אמורים להיות מלווים במידה מסוימת של כאב. אך לא כך הוא. לעיתים מדובר בתופעה חולפת, אך עבור חלק מהנשים זהו מצב מתמשך הגורם לסבל רב, לירידה בדימוי העצמי ולקשיים בזוגיות.
בדומה לתסמינים שכיחים כמו כאבי ראש או בטן, הכאבים המופיעים בזמן קיום יחסי מין, נובעים מסיבות שונות. ייתכן שהסיבה נובעת מבעיה רפואית (דלקות באזור השתן והעריה, זיהומים, חוסר איזון הורמונלי, אלרגיות), או כתוצאה מטראומות פיזיות (לידה או פציעות שונות). לעיתים הכאבים הם כתוצאה מכיווץ יתר של שרירי רצפת האגן. ייתכן גם שכמו בכאבים אחרים הגורמים הם פסיכולוגיים רגשיים או שגורמים אלה מחמירים בעיה פיזית קיימת. ידוע הוא שבלא מעט מקרים הסיבה נעוצה בשילובם של מספר גורמים , לכן כחלק משמעותי מן הטיפול יש לאבחן את הגורמים לכאב.
כשפונות למרכזנו נשים המתלוננות על התופעה של דיספראוניה, אנחנו ממליצות להן בשלב הראשון לעבור בדיקות גניקולוגיות. לאחר שהבדיקות שוללות גורמים רפואיים יש מקום לפגישה עם פסיכיאטרית מנהלת המרכז, כדי לבדוק אם קיימות הפרעות נפשיות משמעותיות כמו דיכאון או חרדה ובהמשך מותאמת תכנית טיפול בהתאם לממצאים. במידה ומזוהה מתח פנימי רב, יוצע לפונה טיפול פסיכולוגי. במובן הפסיכולוגי הנפשי כאשר מופיע כאב פיזי כלשהו, חשוב לבדוק את פשרו והמשמעות העולה ממנו בהקשר בו הוא מופיע.
לעיתים קרובות, כאב רגשי אשר אינו מנוסח או מודע, מקבל ביטוי פיזי המחליף את הביטוי הרגשי ומתקשר דרכו. נראה כי גם אם הכאב הפיזי מהווה גורם למצוקה או תסכול, הוא בעצם גם סוג של תקשורת ופתח לתיקון והטבה באמצעות טיפול של דברים אשר אינם קשורים אך ורק לכאב עצמו. כדי ליצור מעטפת טיפולית מקיפה, מעמיקה ונכונה יותר אנחנו משלבות כשזה מתבקש גם טיפול פיזיותרפי המיוחד לרצפת האגן,כדי לאבחן אם המטופלת סובלת מכיווץ יתר של שרירי רצפת האגן.
הריפוי של דיספראוניה מתרחש בעזרת טיפול פיזיותרפי היוצר חשיפה הדרגתית למגע באזור, (באופן המשליך גם על העצבוב במוח), בשילוב טיפול פסיכולוגי המעלה רגשות חבויים באמצעות שיח רגשי, התבוננות בו ויצירת קשר בין אישי שונה מזה של חוויות העבר. נראה כי המגע בתחושות של כאב ומשמעותם הן פיזית והן נפשית, מאפשר תקשורת בתוך עצמנו ועם סביבתנו הקרובה ולעיתים תסמין מציק לא ברור ומתסכל הוא דווקא פתח מבטיח לתיקון והחלמה. גורם משמעותי נוסף בהצלחת הטיפול הוא השילוב בין השניים והקשר הישיר והרציף בין אנשי המקצוע המלווים את המטופלת בתהליך שהיא עוברת.
בטיפול הפיזיותרפי של רצפת האגן, עולה לעיתים הצורך בטיפול משולב עם כלי עזר (מרחיבים) המאפשרים אימון איבר המין עצמו, כמו גם את ייצוגו במוח באופן המרגיל תחושות כאב נשלטות והדרגתיות, תוך התחשבות ביכולותיה של המטופלת. כך בהדרגה פוחתת הדריכות והחשש וכך גם הכיווץ החזק בקרקעית האגן אשר לו תפקיד חשוב בחוויית הכאב.
לא פעם אנו מחליטות לשתף את הבעל בתהליך, במסגרת פגישות משותפות. התקשורת הגלויה בסביבה טיפולית בטוחה מעלה אפשרויות שונות לשילוב של צרכיהם השונים של בני הזוג באמצעות שיח ישיר וברור ביניהם, המבהיר את הצרכים של שניהם הראויים למקום וללגיטימציה.
