fbpx

מאת ד"ר גבי אייזנברג רומנו פסיכיאטרית מומחית.

תסמונת קְדַם-וִסתית (Premenstrual Syndrome – PMS) – רוב הנשים בגיל הפריון (בין 80 ל-95 אחוזים) סובלות מתסמינים קדם-וסתיים כלשהם כגון שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה, שינויים בהרגלי אכילה ,עייפות, תחושת כיווץ בטנית, רגישות בשד ועוד. בקרב מיעוט (5-8 אחוזים מכלל אוכלוסיית הנשים), תסמינים אלה מוגדרים כהפרעה משמעותית הפוגעת באורח חייהן, ומכונה PMS – תסמונת קדם וסתית. התסמינים ניתנים לחיזוי מראש והם באים לידי ביטוי בתחום של שבועיים טרם הופעת דימום הווסת ובדרך כלל נעלמים עם הופעתו ,אך יש מיקרים בהם הם נמשכים גם אחרי שהדימום התחיל.

מידת חומרת התסמינים עשויה להשתנות מחודש לחודש.

הסיבות המדויקות הגורמות להתפרצות התסמונת הקדם-וסתית אינן ברורות. הן קשורות אמנם, למחזור הביוץ וההנחה היא כי מדובר ברגישות יתר לשינויים ההורמונאליים המתרחשים בימים הסמוכים לדימום הווסתי. מדידות של רמת הורמוני המין בדם לא הצביעו על רמות הורמונים שונות מאשר בנשים אשר אינן סובלות מן התסמונת.

ניתן בהחלט להקל על התופעות ואף למנוע אותן, על ידי טיפול מתאים.

קיימות מספר גישות טיפוליות אפשריות, והן תלויות בתסמינים מהם סובלת האישה, עוצמתם והמגבלה/מצוקה שנגרמת בעטיים.

תרופות נוגדות דלקת/כאב (כגון איבופרופן – אדוויל, אדקס, נורופן) נמצאו יעילות להתכווצויות הבטניות, שינויים ביציאות, כאב ורגישות בחזה וכאבי ראש.

תכשירים נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI's מסייעים לטיפול בתנודתיות מצב הרוח, קשיי ריכוז, תחושת ירידה באנרגיה, סף הגירוי. טיפול זה מקובל ואף נחשב לקו טיפולי ראשון במרכזים מסוימים.

אמצעי מניעה הורמונאליים (כגון גלולת למניעת הריון או מדבקות), מצמצמים את השינויים ההורמונאליים האופייניים למחזור החודשי.

בנוסף ניתן לבצע שינויים בהרגלי חיים שעשויים לסייע בהקלת התסמינים:

  • תזונה מאוזנת והימנעות מצריכת מלח ומאכלים מתוקים בימים הקודמים להופעת הדימום הווסתי. הפחתה או הימנעות מקפאין.
  • ארוחות קטנות ותכופות, מסייעות בשמירה על רמת סוכר קבועה בדם.
  • פעילות גופנית סדירה וטכניקות הרפיה.

שתפי את המאמר?

דילוג לתוכן