גיל המעבר כולל שינויים פיזיים, הורמונליים ופסיכולוגים מורכבים. מדובר בשלב משמעותי בחיי האישה. חשוב לציין שגיל המעבר כשמו כן הוא. שלב של מעבר. לא מדובר בנקודת זמן בה חדלה הווסת, אלא בתקופה של מספר שנים בהן חלים שינויים הורמונליים בגופה של האישה (כשנתיים ולעיתים יותר, טרם הפסקת הווסת וכשנתיים לאחריה). הגיל הממוצע לתקופה של טרום הפסקת הווסת הוא 47 והגיל הממוצע בהפסקת המחזור והתקופה שלאחריו הוא 52. מדובר בשלב טבעי ונורמלי לחלוטין בחייה של האישה. בתקופה זו חווה האישה תופעות גופניות העלולות לפגוע באיכות חייה, כמו גלי חום והזעות יתר הגורמים להפרעות בשינה, ירידה בחשק המיני ויובש בנרתיק. בנוסף לתופעות הפיזיות מופיעים תסמינים נפשיים כגון אי שקט, עייפות, ירידה באנרגיה ובמצב הרוח (עד כדי התפתחות מצב דכאוני), תחושות חרדה וחוסר ריכוז. התסמינים הן הפיזיים והן הרגשיים עלולים לערער את בטחונה של האישה בתוך הזוגיות או במקום העבודה (לדוגמה, מנהלת בכירה שחווה גל חום במהלך ישיבת צוות, שרובו מורכב מגברים). חשוב לזכור כי בשלב זה מתרחשים לרוב גם שינויים במבנה המשפחה ובתפקידיה של האישה כאם. הילדים מתבגרים ונזקקים פחות לליווי ההורים, נוצרים קונפליקטים בין מתבגרים להוריהם. לעתים מתפתחת אצל האם תחושה כי איבדה את תפקידה המרכזי וכי לילדיה אין עוד צורך בה. קיימים הבדלים ושוני בין הנשים. יש נשים שהסימפטומים המופיעים אצלן הם מועטים וקלים. מאידך ישנן נשים שהסימפטומים הפיזיים והנפשיים שהן חוות, קשים ומפריעים לתפקוד היומי.
נשים מתנהלות בתקופה זו באופנים שונים. יש הממנפות תקופה זו לפיתוח הקריירה, בונות לעצמן תכנית לפעילות לשעות הפנאי, ייחודית לעצמן או עם בן הזוג. לעומתן יש נשים, אולי רגישות יותר, שאצלן חלים שינויים קיצוניים במצב הרוח והן מפתחות מצוקה.
לא כל אישה זקוקה לטיפול רפואי בתופעות גיל המעבר אך במידה והאישה מתקשה להסתגל למצב חדש זה בחייה מומלץ לפנות לייעוץ. ניתן להקל על התסמינים במגוון דרכים הן בטיפול תרופתי והן בטיפול פסיכולוגי.